2003 Sept. 26 / Perdido en Colombia / אבוד בקולומביה

Autor                        : Zuriel Nava / נאוה צוריאל

Medio                       : NRG, Israel

Fuente                      : הספר "ואיה קון דיוס", בהוצאת ידיעות אחרונות /
                                 (ואיה קון דיוס תעלומה קולומביאנית)
                                 Libro "Vaya con Dios", libro editado por Iediot Aronot

EnlaceS                       : 
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/545/101.html


http://www.ybook.co.il/htmls/page_2198.aspx?c0=18762&bsp=13301

Título                          :  Perdido en Colombia /   אבוד בקולומביה

Fecha de publicación      : 26 Septiembre de 2003

Materia                         : Colombia, Derechos Humanos

Colección / Serie             :

Zona geográfica             : Israel, Colombia.

Fecha de los hechos         : 

Entidades y personas mencionadas: יצחק שושני-מריות = Itzhack Shoshani Meraiot

ראובן אופיר = Reubén Ofir
מען שירותי הביטחון הישראלים, = Seguridad Israelí
La C. I. A. = סי.איי.אי. האמריקני

(Búsqueda de soldados israelíes desaparecidos en Colombia!!!)

יצחק שושני מריות עלה לארץ בגיל 6 חודשים. את שירותו הצבאי עשה בגבעתי והגיע לתפקיד סגן מפקד חטיבה. בשנת 1980 יצא לקולומביה בשליחות חברת "ישראקס" (חברת בת של "כלל") כדי להקים ולנהל שם משרד מטעמה. בשנת 1982 פרש מהחברה לאחר שהצליח להכניס את רוב התעשיות הביטחוניות הישראליות לקולומביה והמשיך לעבוד שם כאיש עסקים פרטי. עד מהרה הפך שושני לישראלי מוכר ביותר בבוגוטה הבירה וכינויו היה "נומרו אונו".

הוא עבד למען שירותי הביטחון הישראלים והיו לו קשרים עם הסי.איי.אי. האמריקני. 

כיום שוקד שושני על הקמת גוף בינלאומי לאיתור ולחילוץ נעדרים, לאחר שהצליח לאתר ולחלץ נעדרים במצרים, קולומביה ולאחרונה – בהודו.

Perdido en Colombia / אבוד בקולומביה

שבע שנים אחרי היעלמות ראובן אופיר הוא הוכרז כנעדר והוכר כמת בבית המשפט המחוזי. לפני כשנה המשפחה ביקשה להוציא צו ירושה על חשבונותיו בבנק, אך הרבנות מסרבת בטענה שלא היו שני יהודים עדים למותו. שנה לאחר ההיעלמות פנה למשפחה יצחק שושני-מריות, שחי במשך שנים בקולומביה, והציע לסייע בחיפושים. שושני-מריות שימש בעבר כנציג חברת כלל בקולומביה, והואשם ביחד עם יאיר קליין בייצוא ידע וציוד לחימה ללא היתר למאפיה הקולומביאנית. הוא האיש שהחליף את הנשק האישי של הצבא הקולומביאני לגליל ישראלי, והפגיש בין סא"ל (מיל') יאיר קליין, לבין סוחרי הסמים שהתחזו למגדלי בקר תמימים. לפני כשנתיים פרסם שושני-מריות את הספר "ואיה קון דיוס", בהוצאת ידיעות אחרונות, המתעד את מסע החיפושים שלו בעקבות ראובן אופיר בקולומביה ובפרו.מריות הסתובב בג'ונגל מצויד בקלסתרונים שונים של אופיר. השבוע הוא חזר לארץ מדרום אמריקה. "חיפשתי במשך שבע שנים", הוא אומר. "הלכתי לישועים שמגיעים לכל השבטים הנידחים, ומשמשים לא פעם כאנשי סי-איי-איי ואוספים מידע על קרטל הסמים בקולומביה. התחלתי ליצור קשר עם גורמים במאפיה."מתוך ה מידע שאספתי התברר שהבחור חי, וכנראה שבוי במחנה עבדים של המאפיה, שזו מעבדה לייצור סמים. הם בדרך כלל צדים אינדיאנים בג'ונגל, מביאים אותם למחנה והם נחשבים כמו ציוד מתכלה. הם כבר לא חוזרים משם למשפחה שלהם. ברגע שהם לא יעילים מחסלים אותם. ראובן אופיר היה עבורם סחורה אחרת. הוא נהיה שם מנהל זוטר. כשהסתובבתי אצל המקומיים עם התמונה הם זיהו אותו. הם סיפרו לי שהוא איש חזק, יש לו צלקות על החזה וזקן. הם אמרו שהוא היה במחנה סמים במשך חצי שנה. שקיבל תפקיד של תת מנהל ונשלח משם. הם לא הרגו אותו כי הוא מאוד יקר, בעל ערך. יום אחד ראיתי בחור צולע, לבוש בחליפה יקרה, עם שני שומרי ראש, מגיע למקום. אולי זה הדמיון שלי אבל הוא סינן בעברית, 'אתה תגרום למותי', והמשיך ללכת. אני המשכתי ללכת ויותר לא היה לי מגע איתו". שושני-מריות מספר שמספר חודשים לאחר מכן ספגה המאפיה הקולומביאנית מכה קשה ורבים מאנשיה נעצרו. "ייתכן שהוא הצליח לערוק לסי-איי-איי ומסר להם מידע שפגע במאפיה", מנחש שושני. "אז או שהוא חוסל על ידי המאפיה או שנתנו לו זהות אחרת, שינו לו את הפנים ואת הצורה והוא חי במקום אחר. המאפיה לא שוכחת ול א סולחת. לדעתי הוא חי היום בזהות בדויה בקריביים". ארנון אומר חד משמעית כי גם אם אחיו חי היום בקריביים, הוא לא מתכוון להגיע לשם. "לחופשה כן", הוא מחייך, "לחפש אותו לא. זה עלול לסכן אותו. אם הסי-איי-איי החביא אותו שם אז היתה סיבה טובה ואני לא הולך לקלקל את זה". navaz@maariv.co.il

לא לשלוח מסוקים

יצחק שושני-מריות, מנאשמי פרשת יאיר קליין, שצבר שבע שנות ניסיון בחיפושים בג'ונגלים וחקר את פרשת היעלמותו של ראובן אופיר, מייעץ למשפחות החטופים הישראלים בקולומביה לשמור על פרופיל נמוך: "אם חטפו אותם ולא הרגו אותם מיד, כנראה שהחוטפים רוצים להשתמש בהם לפרנסה. אם הצבא הקולומביאני ילחץ הם יכולים להרוג אותם במקום. הם עלולים להחליף מסתור, לעבור למקום אחר ולשבת שם חצי שנה, עד שהכל ירגע, ואז יתחילו משא ומתן. יש להם הרבה סבלנות. אם הם יבינו שהם לכודים הם עלולים לעשות מעשים לא הגיוניים. המהלך שנעשה עכשיו, שכולל מסוקים וצבא, הוא בדיוק ההפך ממה שצריך לעשות. לא צריך ללכת בעקבותיהם. צריך שילך אדם אחד שמכיר את האזור, שיעביר להם מסר שרוצים לעשות איתם משא ומתן. צריך להתיישב באחת העיירות וליצור איתם קשר. כשאתה לא מאיים עליהם המסר יגיע והם יבואו אליך למשא ומתן. הם רוצים ביזנס. בגלל הרגשנות שלהם אפשר לשכנע אותם לשחרר חלק מהאנשים. קולומביה טעתה כשאמרה שהיא לא מוכנה להיכנע למחתרת. מבחינתם הם צודקים שהם לא נכנעים לטרור, מבחינתנו זו טעות. אני אישית נכחתי בהרבה חטיפות בקולומביה שסגר ו איתם עסק. מדובר בארגונים ממושמעים, מאוד קשוחים, מצוידים בנשק, בעלי מוטיבציה גבוהה. הם ממומנים על ידי מאפיות שמשתמשות בהם ככוח שכיר, קבלני משנה. ממשלת קולומביה יודעת היכן הם נמצאים אבל לא משתמשים בכוח לחסל אותם. אי אפשר להשתמש בחיל האוויר כדי לחסל אותם, הם בתוך הג'ונגל. הצבא גם לא יכול להגיע אליהם ולהילחם בהם".